חיים משותפים של בני זוג בתור “ידועים בציבור” היא תופעה אשר צוברת נוכחות רחבה יותר ויותר בחברה הישראלית. בין אם משום שבני הזוג אינם יכולים להינשא זה לזה מסיבות שונות (זוגות חד מיניים, כהן וגרושה, זוגות שאינם בני אותה הדת) ובין אם משום שהם לא מעוניינים להתחתן (מטעמים אישיים(
תהיה הסיבה לחיים כידועים בציבור אשר תהיה, חשוב לדעת כי מערכת המשפט בישראל מכירה בקשר הזוגי הנ”ל ובמקרים רבים מעמדם של בני זוג ידועים בציבור איננו כה רחוק ממעמדם של בני זוג נשואים. איננו רחוק אך עדיין איננו שווה. לדוגמה, לעיתים זכויותיה של הידועה בציבור גוברות על זכויות האשה הנשואה.

כיצד מוגדרים ידועים בציבור?
היות שחיים משותפים כבני זוג ידועים בציבור לא מבוססים על מועד ספציפי של חתונה, והיות שלעתים קיימת מחלוקת בין בני הזוג לגבי אופי הקשר, פעמים רבות בתי המשפט נדרשים לקבל עבור בני הזוג החלטות וקביעות. החלטות שקשורות אפילו לעצם הגדרת בני הזוג כ”ידועים בציבור”.

בית המשפט העליון, בע”א 612/69, עסק בסוגיית ההגדרה בבני זוג כידועים בציבור על פי הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ”ה – 1965 שקובע כי “איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה”. כלומר, המושג ידועים בציבור מושתת על קיומם של שני יסודות:

1. חיי אישות של בני הזוג כבעל ואישה – חיים אינטימיים כבעל ואשה המבוססים על מסירות, אהבה, חיבה ונאמנות שמראים כי השניים קשרו את גורלם זה בזה.
   2. ניהול משק בית משותף – ניהול משק בית משותף לא רק מבחינת צרכים אישיים, כדאיות כספית, נוחות או סידור ענייני אלא כפועל יוצא מחיי משפחה משותפים כמו בעל ואשה אשר דבקים אחד בשני.

כאשר בית המשפט בוחן סוגיית קיומם של יחסים כידועים בציבור עליו לבדוק את נסיבות חייהם המשותפים של בני הזוג בתקופה הרלבנטית. זאת מתוך מטרה להתחקות אחר השאלה הקרדינלית והיא “כיצד בני הזוג ראו את מערכת היחסים ביניהם בזמן אמת?”.
כבר היו מקרים בעבר שבית המשפט הכיר גם בבני זוג שחיו בדירות נפרדות כידועים בציבור וכן פסקי דין שהכירו בתקופות קצרות של מספר חודשים של חיים משותפים כמצדיקות הכרה כאמור. מנגד ניתן למצוא לא מעט פסקי דין הפוכים בהם אפילו קשרים ארוכי טווח לא הוכרו כידועים בציבור.

שיתוף ברכוש
אחד הנושאים המוכרים בתביעות ידועים בציבור הוא השיתוף ברכוש. בעוד שאצל בני זוג נשואים נקבע במפורש בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1974, כי כל הנכסים (למעט נכסים מסוימים) שייכים לשני בני הזוג שווה בשווה, הרי שאצל ידועים בציבור הדבר איננו בהכרח כך. ידועים בציבור צריכים להוכיח שיתוף ברכוש גם על בסיס כוונת שיתוף ולא רק באמצעות הוכחת חיי אישות כבעל ואישה ומשק בית משותף.
דבר המייצר סיטואציה בה לעיתים זכויות הידועים בציבור גדולות בהרבה משל אנשים נשואים. כאשר בני זוג נישאים חל עליהם חוק יחסי ממון, והשיתוף ברכוש הוא מיום הנישואין ועד יום הקרע (הגשת תביעה בדרך כלל). לידועים בציבור אין מועד התחלה ולכן ניתן לקבוע שיתוף בנכסים השייכים לצד גם הרבה לפני הכרות הצדדים.
הנטל בעניין זה הוא כבד יותר מבני זוג נשואים בשל המשמעות שיכולה להיות לכך שבני הזוג בחרו שלא להתחתן זה עם זה. לא אחת נקבע כי הבחירה שלא להתחתן יכולה להתפרש כקשר ארעי ולא מחייב – דבר השולל כוונת שיתוף ברכוש. נטל ההוכחה יכול להיות “קל יותר” בנסיבות כמו קשר שנמשך שנים ארוכות, בני זוג שהיו מנועים להינשא ו’נאלצו’ לחיות כידועים בציבור, הסכמים משותפים, רכישת נכסים בעלות גבוהה (כמו דירה) וכדומה. הכל כמובן בהתאם לנסיבות. ובלבד שהייתה כוונת שיתוף מוכחת.

פרידת ידועים בציבור
רבים נוטים לחשוב שפרידה בין בני זוג ידועים בציבור היא “קלה” יותר מגירושין שכן בתי הדין הדתיים אינם מעורבים בה. אולם במציאות, כאשר אין הוראות חוק ברורות ורוב ההחלטות נעשות בהתאם לפרשנות הפסיקה, המצב יכול דווקא להיות מורכב עוד יותר. בהעדר חוק ברור הנוגע לכל סוגיה וסוגיה, הליך פרידתם של ידועים בציבור דורש פעמים רבות מקצועיות ויצירתיות משפטית של ממש. בפרט כאשר נושאים הקשורים בליבת הסכסוך (כמו מהות הקשר בין הצדדים) מצויים במחלוקת. לא די בכך, לעיתים למרות שלא נישאו עליהם לעשות גט לחומרא – גט אשר ימנע ממזרות היה והאשה תרצה להתחתן בעתיד לבוא עם אדם אחר.